דרך בורמה

קטע מדרך בורמה, מתחת לבית מאיר
מידע כללי
על שם	דרך בורמה
הקמה
תקופת הבנייה	?–1948
מיקום
ערים ראשיות	מועצה אזורית מטה יהודה
קואורדינטות	31°48′49″N 34°58′20″E / 31.81361111°N 34.97222222°E / 31.81361111; 34.97222222
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת השפלה מוגדלת)   דרך בורמה (למפת השפלה רגילה)   דרך בורמה (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום דרך בורמה (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום דרך בורמה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

דרך בּוּרְמָה הישרְאלית היא דרך עוקפת ששימשה מַעבר לכוחות צבא ישראלים ואספקה מאזור קיבוץ חולדה לירושלים במהלך מלחמת העצמאות.

דרך בורמה נסללה כדרך עפר במהלך מלחמת העצמאות, מאחר שהכביש מהשפלה לירושלים נחסם בלטרון ובשער הגיא. הדרך כונתה על שם דרך בורמה ההיסטורית המקורית, שהייתה ציר אספקה בין בורמה לסין במלחמת סין–יפן השנייה.

דרך בורמה התחילה ממזרח לכפר דיר מוחיסין (היום מושב בקוע), שעל כביש מסמיה–לטרון (היום כביש 3) ועברה בסמוך לכפרים בית ג'יז ובית סוסין (היו ממוקמים צפונית לקיבוץ הראל). הדרך התפתלה ועלתה לרכס ממזרח לבית סוסין ואחר כך ירדה וחצתה את כביש הר-טוב–שער הגיא (היום כביש 38 מצומת שמשון לשער הגיא), שם עלתה לבית מחסיר (היום בית מאיר) ושמורת המסרק. משם המשיכה לסאריס (היום שורש ושואבה), שם התחברה לכביש לירושלים^[1]. יש מקורות בהם נקראת הדרך בשם "דרך 7" או "כביש 7" (ראו תמונה) וזאת על שם חטיבה 7 שהייתה אחראית על מרחב הלחימה של הדרך.

במהלך החלק הראשון של מלחמת העצמאות (מ-29 בנובמבר 1947 עד 15 במאי 1948) הצליחו הכוחות הערבים המקומיים להשתלט על גבעות שחלשו על כביש הגישה לירושלים מ"באב אל וואד" (שער הגיא) ועד הקסטל וירו על כלי רכב ישראלים שניסו לעבור בכביש, שהיה עורק התחבורה היחיד שקישר את ירושלים ומישור החוף. למעשה, הם הטילו מצור על היישוב היהודי בירושלים. 244 מתוך 245 שיירות הגיעו ליעדן מתוך כלל השיירות לירושלים (שיירת חולדה נפלה). למרות ההצלחה לכאורה, השיירות ספגו אבדות כבדות והרבה מהנשק והמזון שיועד לנצורי ירושלים לא הגיע לייעדו. במהלך מבצעי נחשון, הראל ומכבי נתפסו הכפרים הערביים בתווך שבין שער הגיא וירושלים והדרך נפתחה לכל ארכה. תחנת המשטרה בלטרון אוישה בתקופה זו על ידי כוחות בריטיים.

אור ל-15 במאי 1948 נטשו הבריטים את תחנת המשטרה בלטרון וזו נתפסה על ידי כוחות חטיבת הראל של הפלמ"ח. לאחר שהועברה שיירת אספקה נסוגו כוחות הפלמ"ח ושבו ועלו למשטרה בלילה הבא. אולם בליל ה-18 במאי נתפסה המשטרה על ידי כוחות הלגיון הערבי, שפלשו מירדן. מנקודה זו ואילך נכשלו כל ניסיונות הצד הישראלי לתפיסת התחנה, ששולטת על הציר לירושלים.

הצורך ההולך וגובר באספקה חדשה של ציוד לחימה ומזון לחלקים היהודים של ירושלים, יחד עם חשש גדול שירושלים כולה תיפול לידי הלגיון הירדני, בעוד "פקק לטרון" מנע אפשרות להעביר ציוד ונשק לעיר, העלו צורך דחוף בדרך נסתרת עוקפת.

ב-21 במאי 1948 הוחלט על מציאת דרך עוקפת נסתרת^[2]. ב-25 במאי 1948 נכשל הניסיון לכיבוש לטרון במבצע בן נון א'. כלקח מפעולה כושלת זו הוחלט לכבוש את הכפרים בית ג'יז ובית סוסין, פעולה שהסתיימה בהצלחה ב-26 במאי. כך נפתחה אפשרות לעבור בדרך מקרית ענבים ועד חולדה באמצעות ג'יפים.

לא ברור מי מצא את קטע המעבר שדרכו נסללה לימים דרך בורמה, הגרסה הרווחת מספרת על שלושה לוחמי הגדוד השישי של חטיבת הראל, אריה עמית (טפר), יאיר מונדלק ושלמה בן שלום ששהו בקיבוץ קריית ענבים והיו חייבים לרדת לשפלה. בליל 27 במאי הם ניווטו בדרך מסאריס (שורש) ועד חולדה, ברגל ובחשיכה, וכך לא התגלו על ידי שוכני הכפרים שבדרך (כלומר בית ג'יז ובית סוסין כיוון שבית מחסיר ודיר מוחיסין, כבר נכבשו במבצעים קודמים) אך גם על פי עדותו של אריה טפר הם הלכו בדרך לא דרך.

את הדרך המוכרת היום, גילה משה אשד ("מוסה") שהיה סייר וקצין מודיעין מחטיבת גבעתי שנקלע לירושלים ורצה לרדת חזרה ליחידתו, ושני לוחמים שיצאו עמו בליל 28 במאי. אשד, אשר היה מומחה לג'יפים, זיהה שזאת דרך שבה יכולים לעבור ג'יפים בדרך לירושלים והוא מיהר לדווח על כך למפקדה^[3]. הגירסה של משה אשד הייתה הגירסה הראשונה שפורסמה על זהות מגלה דרך בורמה וכבר בשנות השישים בכרך 13 של האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר ושם נכתב בערך על משה אשד שהוא הראשון שעבר בדרך בורמה.

על פי טענות אחרות המומחה שמצא את הדרך לג'יפים היה גברוש (גבריאל רפפורט) מבית-אלפא^[4].

את הג'יפ הראשון שפרץ את דרך בורמה הובילו אליהו סלע ("רעננה"), קצין המבצעים של חטיבת הראל, ואברהם שוטלנד – הנהג קצין התחבורה של החטיבה, ולאחר מכן מפקד שיירות הג'יפים (על שיירת הג'יפים הראשונה פיקד עמוס חורב). בלילה שבין ה-29 במאי וה-30 במאי יצאו 11 חברי פלמ"ח וביניהם שלמה שמיר מפקד חטיבה 7, שהיה מהנדס במקצועו, וסיירי הפלמ"ח עמוס חורב וגבריאל רפפורט ("גברוש") בג'יפ מכיוון חולדה במטרה לבדוק אם ניתן להגיע עד אחרי שער הגיא בתוואי היוצא מדיר מוחיסין והאם ניתן להרחיבו לצורך תנועת משאיות. ג'יפ שני יצא לסיור מקריית ענבים, ללא תיאום מראש, ובו אליהו סלע. להפתעתם הרבה נפגשו שני צוותי הפלמ"ח כאשר אלו שהגיעו ממערב נמצאים בתחילת עליה גדולה ואילו אלו שבאו ממזרח נמצאים בסופה. למעשה, שמונה ק"מ (ארבעה ק"מ לכל כיוון, כלומר ממערב: מדיר מוחיסין ועד העלייה וממזרח: מבית מחסיר ועד העלייה) מתוך עשרת הק"מ של הדרך היו עבירים ללא קושי מיוחד עבור ג'יפים. הבעיה הייתה לגשר על קטע העלייה של שני ק"מ.

חורב וסלע הבינו שיש דרך לירושלים, אשר נסתרת מהלגיון הירדני. הם נסעו מיד למטה הכללי ודיווחו על כך ליגאל ידין. הם קיבלו אישור וטיפלו בגיוס 13 ג'יפים, דבר שהתאפשר בהתערבות בן-גוריון. הניסיון הראשון להעביר אספקה עם ג'יפים לירושלים על דרך בורמה כשל. אחד הג'יפים התהפך, וכדי להימנע מחשיפה באור יום ללגיון הירדני בלטרון, נסוגה השיירה^[5].

יום לאחר מכן נשלחה שיירת ג'יפים נושאי קמח ותחמושת מתל אביב ומולה יצאו משאיות ריקות מירושלים. כלי הרכב הגיעו עד לאן שיכלו ובפער ביניהם סחבו סבלים את האספקה על גבם. צינור שהותקן במקביל שימש להעברת דלק, שהורק לתוך הצינור בצד אחד והתקבל בצידו האחר. בכך הוקל מיידית מצב ירושלים הנצורה. אחר כך אורגנו שיירות ממחנה ביל"ו ליד כפר ביל"ו ומשם כשהן נושאות בעיקר מצרכי מזון הגיעו עד לאותו מקום אותו צריך היה לעבור ברגל שם העמיסו הכל על גבם של סבלים. חלק מן הסבלים הגיעו עם המשאיות מנמל תל אביב. במשך שמונה ימים הועברה אספקה, שכללה מצרכי מזון ודלק על ידי סבלים, פרדות וגמלים, כשבמקביל מתבצעות עבודות הנדסיות לפריצה ולסלילת הדרך^[6].

דרך בורמה של הג'יפים הייתה בנסיעה על פני גבעה סלעית בשטח ההפקר שבין הכוח הישראלי ללגיון הערבי ובכך עקפה את מחסום לטרון. לנסיעה הזו נדרשה מיומנות נהיגה גבוהה ביותר, ואברהם שוטלנד שכינויו בפלמ"ח היה אברהם חן, עבר מג'יפ אחד לשני והקפיץ אותם על הסלעים. שיירות הג'יפים פעלו מדי לילה במשך מספר ימים עד שנכנסה לתוקף ההפוגה הראשונה, אז הורחבה הדרך למעבר משאיות והסתיים תפקידן של שיירות הג'יפים^[7].

לאחר גילוי המעבר החלו חיל המהנדסים^[8] ועובדים מ"סולל בונה" להכשיר את הדרך. בגלל מחסור בציוד חפרו אף בידיים חשופות. חלק ממאמצי הפריצה נעשו באמצעות חומרי נפץ, דבר שגרר הפגזות ארטילריות לעבר הפורצים וחייב את הכוחות הישראלים לאבטח את העבודות. בעבודות הפריצה והסלילה נעשה גם שימוש בציוד מכני הנדסי דוגמת דחפורים ומשאבות כדי להכשיר את הדרך במהירות המרבית. בשלב הראשון הדרך הייתה עדיין קשה למעבר והתבצעה בעזרת כלי רכב מתאימים, אך בהמשך המלחמה שופצה הדרך. על העלייה הונחו רשתות כדי לאפשר מעבר משאיות והיו משאיות שנדחפו באמצעות טרקטור בעליה.

לפריצתה של 'דרך בורמה' הייתה חשיבות מורלית אדירה ליישוב בארץ. היא אפשרה את קיום הקשר עם ירושלים הנצורה על אף מחסום לטרון.

שיירת המשאיות הראשונה עברה בדרך ב-10 ביוני 1948 ובכך למעשה ביטלה את חשיבותו של "פקק לטרון" ושחררה את ירושלים מהמצור. יממה לאחר מכן נכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה. לפי ההסכם נמנעו פעולות סלילה של דרכים חדשות וכמו כן נאסרה הובלת תחמושת לירושלים. ב-14 ביוני אישר האו"ם את קיומה של דרך בורמה ולמחרת נערך טקס רשמי וחגיגי לכבוד פתיחת דרך בורמה^[9]. אולם נציגי האו"ם לא ידעו שהדרך אינה מגיעה רק עד שער הגיא אלא עוקפת את שער הגיא וממשיכה עד בית מחסיר. לפיכך, התאפשרה הובלת מזון דרך נקודת הביקורת של האו"ם בשער הגיא ללא מפריע והובלת תחמושת נעשתה בדרך שעקפה את שער הגיא והתחברה אל הכביש הראשי בבית מחסיר.

באוקטובר 1948 נכבש הרכס שמדרום לדרך בורמה, במבצע ההר, דבר שאיפשר את סלילת "כביש הגבורה" (בתוואי כביש 44 מצומת נחשון לצומת שמשון וכביש 38 עד שער הגיא), דרך זו שימשה ככביש הראשי לירושלים עד 1967.

למעשה שימשה דרך בורמה באופן פעיל כחצי שנה בלבד.

חטיבת הראל קראה לדרך "דרך הראל" או "דרך הגברושים" (על שם גבריאל רפפורט שפיקד על פעולת הפריצה של הדרך). חטיבה שבע ביקשה לקרוא לה "דרך שבע" על שם החטיבה ולכבודו של שלמה שמיר, המח"ט שגילה אותה (לשיטתם). שם נוסף היה "דרך הג'יפים". אולם העיתונאי קנת בילבי נתן לה את הכינוי "דרך בורמה"^[10], על שם הדרך שנפרצה במזרח אסיה בתקופת מלחמת העולם השנייה בידי צבאות ארצות הברית ובריטניה, שעקפה את האזור שבשליטת היפנים, ושימשה להעברת אספקה לצבא סין.

ערך מורחב – קו השילוח

במקביל ל"דרך בורמה" הוקם "מפעל השילוח" (קו צינורות עם שתי תחנות שאיבה, שעקף את לטרון מבריכה ליד חולדה ועד שער הגיא), שאיפשר הזרמת מים לירושלים הנצורה, ואשר תוכנן על ידי מהנדס המים שמחה בלאס ובוצע על ידי חברת "מקורות". הצינורות ששימשו לצורך המפעל נרכשו על ידי בלאס בסוף 1945 בארצות הברית ובאין קונה (הרכישה לא אושרה על ידי המוסדות) שילם בנק אנגלו-פלשתינה (בנק לאומי) בעד הצינורות והם היו משועבדים לו. מספר ימים ארכה ההתדיינות בין הגורמים השונים (הבנק, האוצר, עיריית ירושלים וחברת "מקורות") על התשלום בעד הצינורות, עד שהם שוחררו מן השיעבוד וניתן היה להתחיל בעבודה.

לאחר פריצת המצור דיווחו עיתונים רבים ברחבי העולם על יצירתה של "דרך בורמה הישראלית" אשר הצליחה לפרוץ את המצור על ירושלים.

פריצת הדרך לירושלים הונצחה באנדרטת ה"רְמָחִים" שהוקמה בדרך העולה משער הגיא וכן באנדרטת "דרך הגבורה" סמוך ליער חולדה (יער הרצל).

גילוי הדרך בידי משה אשד ושותפיו הונצח בידי פינת הדרכה של קק"ל בדרך בשנת 2011.

מאז שנת 2011 יוצאים בני משפחתו של משה אשד מידי שנה בליל ה-28 במאי, התאריך שבו התגלה הנתיב, במסע לילי לאורך הנתיב.

בשנים האחרונות משתתפים במסע אנשים שונים מחוץ לבני המשפחה וחיילים ביחידת "גבעתי" להנציח את גילוי הנתיב שיש הרואים בגילויו נקודת הכרעה במלחמת העצמאות.^[11]

• נתן אלתרמן פרסם בטור השביעי, ב-10 בדצמבר 1948 את השיר "דבר מבקיעי הדרך".
• העיתונאי והסופר מנחם תלמי שהיה בין העיתונאים הראשונים שכתבו על גילוי דרך בורמה כתב על כך מאמר גדול בשם "פורצי הדרך " שהופיע בגיליון כתב העת "מולד" בנובמבר 1948.
• כמה חודשים לאחר מכן תלמי הרחיב את הסיפור לחוברת של 32 עמודים שיצאה לאור בידי הצבא עם איורים של נחום גוטמן (ב"ספרית כיס לחייל העברי מספר 8 בשם "הנתיב החדש" ("דרך בורמה") בהוצאת שירות התרבות של צבא ההגנה לישראל, 1948.
• החוברת זכתה להצלחה כה גדולה עד שתורגמה גם לאנגלית ב-1950 בשם: The new Road: the story of the Burma Road / Jerusalem : Lion the Printer, for Keren Hayesod, Youth Dept., 1950.
• תלמי כתב על כך גם בצורה תיעודית ובספרים תיעודיים כמו "כך לחם ישראל :פרשיות מלחמת העצמאות. (תל-אביב: יזרעאל, תשי"ג 1953)ו"שיירות באש" (אייר גרשון גרא תל-אביב: עמיחי, 1957)
• תלמי גם פירסם מאז ספר לבני נוער בשם "הבחורים לא הכזיבו " (עם איורים של יוסי שטרן תל-אביב: נ. טברסקי,תשי"ג 1952) שבו תיאר בצורה בדיונית את גילוי הדרך בידי גיבורי הספר. היה זה ספר המשך לספרו "יחי האומץ " ששולב עימו ביחד במהדורות מאוחרות (הוצאת מסדה,1970 עם איורים של איה שמואלי).
• הסופר יהודה סלוא סלוצקי פרסם את הסיפור "איש הפלמ"ח" סיפור דמיוני העוסק בגילוי "דרך בורמה " בעזרת שמשון הגיבור. הסיפור הופיע לראשונה ב’דבר לילדים’ כרך כ’ חוברת 41 ב־28 ביוני 1950, רק שנתיים לאחר האירועים האמיתיים.
• הסיפור הופיע שוב בקובץ הסיפורים של סלוא ‘חלומו של דרור’. אייר אורי אליעז, תל אביב: הוצאת מסדה, 1963^[12]
• גילוי ובניית "דרך בורמה " מתוארים בחלק הרביעי ברומן רב המכר של ליאון יוריס "אקסודוס " ,שגם הוסרט לסרט שובר קופות ב-1960.
• בשבועון "דבר לילדים" הופיע בשנת 1967 הסיפור המצויר בהמשכים "דרך בורמה"^[13], מאת מרדכי אלון.
• הסופרים לארי קולינס ודומיניק לאפייר,תיארו בפירוט את גילוי "דרך בורמה" בספרם רב המכר "ירושלים ירושלים" שפורסם באנגלית ב-1971. ותורגם לעברית בידי אהרון אמיר ב-1972.
• בשבועון "הארץ שלנו" ב-1972 הופיע חלקו השני של סיפור הקומיקס "יוסקה מאיור" מאת דב זיגלמן וגיורא רוטמן שמגיע לשיאו בתיאור גילוי "דרך בורמה"^[14].
• הסופר הרמן ווק תיאר את גילוי "דרך בורמה " ברומן רב המכר The Hope מ-1993 שתורגם לעברית בשם "התקווה " בתרגום ברוך גפן בהוצאת "ידיעות ב-2008
• הסופרת גלילה רון -פדר תיארה בספר "ירושלים במצור"(מודן ,1997) הספר הראשון בסדרת "מנהרת הזמן" מאריכת הימים שלה לילדים את המצור על ירושלים ואת גילוי דרך בורמה.
• הסופרת אתי אלבוים מתארת ברומן ההיסטורי "סחלבים בשער הגיא ((הוצאת תכלת,1998) – רומן היסטורי למבוגרים ונוער, שנכנס כספר בחירה לבחינות הבגרות במספר אולפנות ותיכונים. ויצא במהדורה מחודשת (הוצאת "תכלת,2018), גם את פרשת גילוי דרך בורמה.

• גילוי דרך בורמה תואר בסרט ההוליוודי "הטל צל ענק" מ-1966 על האלוף מיקי מרקוס בכיכובם של קירק דאגלס, ג'ון ויין, יול ברינר ופרנק סינטרה. בסרט מתואר כיצד הדרך מתגלה בידי האלוף מרקוס^[15].
• בשנת 2006 יצא לאקרנים סרט דרמה בשם "ירושלים, ירושלים" מאת הבמאי אלי שוראקי אשר מבוסס על העובדות ההיסטוריות המופיעות בספר בשם זה, וכולל תיאור של גילוי "דרך בורמה" וסצינות של מזון ואספקה המובאים לירושלים בדרך זאת..

הוועדה לשבילי ישראל של החברה להגנת הטבע סימנה את דרך בורמה כנתיב הליכה ארוך. אורכו של המסלול, המסומן בצבע אדום, הוא 18 ק"מ, אותם ניתן לבצע ביום הליכה של כ-10 שעות או לחלקו ליומיים (עם עצירת לילה במסילת ציון). חלק ניכר מן השביל חופף לשביל ישראל. הטיול מומלץ לעונות הסתיו והאביב, כשבקיץ חם מידי לעשותו ובחורף תנאי האדמה אינם מאפשרים זאת. בנוסף, ניתן לעשות את המסלול ברכיבה על אופניים, אופנועי שטח או סוסים.

• מנחם תלמי, הנתיב החדש, עם איורים של נחום גוטמן, מחלקת התרבות של צה"ל, 1948 (ספריית כיס לחיל העברי).
• יצא לאור במהדורה חדשה מצולמת תל השומר: חינוך פצ"ן בסיוע חיל החינוך והנוער בשנת 2014
• אביעזר גולן,מלחמת העצמאות,ירושלים ,תל-אביב : משרד הבטחון, קצין חנוך ראשי, ענף הדרכה והסברה,1967

• שמחה בלאס, מי מריבה ומעש, מסדה, 1973
• מישאל מזרחי,הקסטל מבצר מאבק ודרך: סיפור גבורת המלחמה על הקסטל - בדרך אל העיר;מבשרת ציון: ערך עמנואל צבר שיץ, המועצה המקומית מבשרת ציון ואגודת גבעת הקסטל,1982
• אריה יצחקי, לטרון, ירושלים 1982, עמודים 269–282
• אריה יצחקי, דרך בורמה: המערכה על הדרך לירושלים בתש״ח, עורך בני מזרחי, הוצאת "תמוז", תל אביב, 1988
• אורי מילשטיין, תולדות מלחמת העצמאות, כרך רביעי: ממשבר להכרעה,זמורה - ביתן,1991,מהדורה שנייה :הוצאת שרידות,רמת אפעל,2019
• שלמה שמיר.בכל מחיר - לירושלים, הוצאת מערכות, תל אביב, 1994
• רפי מן, לא יעלה על הדעת – ציטוטים, ביטויים, כינויים ומטבעות לשון, הד ארצי הוצאה לאור, 1998, הערך "דרך בורמה", עמ' 77
• יהודה ואלך, לא על מגש של כסף, הוצאת כרטא ומשרד הביטחון,2000
• רם אורן,לטרון, ערך יוסף שביט, הוצאת קשת,2002
• יעקב שקולניק, מסע בזמן: טיולים אל העבר, - יעץ: עמית דגן ; מפה - מיפוי והוצאה לאור תל-אביב: מפה - מיפוי והוצאה לאור,2012. כולל פרק על דרך בורמה.

• מיכאל בר-זוהר וניסים משעל, צה"ל - המבצעים הגדולים: [גילויים חדשים ועדויות מרתקות,]תל אביב,משכל,2013. כולל פרק על גילוי ויצירת "דרך בורמה".

• עינת חרמ"ץ,תהליך פריצת הדרך לירושלים ב"דרך בורמה"- היוזמה והביצוע, בהנחיית יוסף גולדשטיין ואייל לוין, עבודת גמר (.M.A) - אוניברסיטת אריאל בשומרון, הפקולטה למדעי החברה והרוח, המחלקה למורשת ישראל,2021
• דורון רוזן סלילה, בנייה ואש: פעילות 'סולל בונה' במלחמת העצמאות,רמת גן: יד טבנקין ; תשפ"ב 2022

דרך בורמה -סרטון מ-1948 של נתן אקסלרוד

פריצת דרך בורמה ביומן מ-1968

שער הגיא -סרט קצר בבימויו של דוד גרינברג, שירות הסרטים הישראלי, 1965. השתתף בפסטיבל ונציה בשנת 1965 ובפסטיבל בעיר קורק באירלנד ב-1966. סרט קצר של 13 דקות, אחד הסרטים הייחודיים בקולנוע התיעודי הישראלי שמעביר את אווירת האימה של מלחמת העצמאות ואת חוויית המצור על ירושלים באותה תקופה. הוא עשה זאת בצורה מקורית בהתמקדותו בדומם: בטקסטורות של המשוריינים הנטושים הניצבים בצד הדרך באתר שער הגיא, ובשאריות נטושות מהמלחמה. תעלות קשר, גדרות תיל, שלדי רכבים משוריינים ותמונות מירושלים בזמן המלחמה הם השחקנים הראשיים בסרט זה. ללא קריינות, הם מספרים את סיפורו של אחד משדות הקרב המפורסמים ביותר של המלחמה שנחשב לשער הגיהנום. הרקע לסיפור גילוי "דרך בורמה".

דרך בורמה (ישראל) 1948 .סרט תיעודי בבימויו של יגאל בורנשטיין . מ-1973 .

Matthew Palm director, 2000

תקציר הסרט באנגלית:Examines the fateful battles of Latrun - fought during Israel's 1948 War of Independence - and explores the myths those battles spawned. Through the lens of the story of Latrun, the film seeks to understand the power and influence of myth in a nation such as Israel, and how those myths impact the country's ability to forge a true peace with its neighbors. Explores early Israeli history leading up to the battle of Latrun, the issues behind the decision to fight, and what really happened in the field.Examines the fateful battles of Latrun, fought during Israel's 1948 War of Independence. Offers an exploration of the myths those battles spawned, and what they mean for Israel today. Has interviews with veterans of the battles, including Ariel Sharon, along with dramatic archival film and photos and original footage of the plains of Latrun.

סרט תיעודי על קרבות לטרון וגילוי דרך בורמה.: וותיקי הקרבות בלטרון מתארים למצלמה מה התרחש ומסבירים את החשיבות של הקרבות.היסטוריונים מסבירים את המיתוסים שצצו מהקרבות.מרואיינים כוללים את אריאל שרון,טד אנסון,אשר לוי,שמואל שמיר ואחרים.

בן דונקלמן, נאמנות כפולה, תירגם אריה חשביה, הוצאת שוקן, 1977

• דרורה לביא, דרך גברוש, הקיבוץ המאוחד, 2003
• יונה טפר, איש ושמו אריה. הקיבוץ המאוחד, 2017
• עמוס חורב, זה מה שהיה. כרמל, תש"ף 2020.
• " גדוד 54 – גבעתי במלחמת העצמאות". הוצאת ותיקי גדוד 54, תשס"ד 2004

עינת חרמ"ץ,משה (מוסה) אשד: קורות חייו של משה (מוסה) כפי שנכתבו על ידו ומחקר על האיש שגילה את דרך בורמה (על הכריכה: דרך בורמה: להנצחת משה (מוסה) אשד), הוצאה עצמית,2021.

מדיה וקבצים בנושא דרך בורמה בוויקישיתוף

• דרך בורמה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
• דרך בורמה, באתר הפלמ"ח
• דרך בורמה באתר "ההגנה"
• מעוז חביב, הסיפור של דרך בורמה
• מוטי חזקיה,גילויה ופריצתה של דרך בורמה
• מצפן מורשת-פריצת דרך בורמה
• בעקבות מגלי הדרך
• קובי אמויאל בסרטון על גילוי דרך בורמה
• סרטון על דרך בורמה
• פריצת דרך בורמה בסירטי ארכיון המדינה
• פורצים את דרך בורמה
• חנוכת כביש הגבורה, בערוץ יוטיוב של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• מבצע דרך בורמה של אלי שילר תשנ"ח:הצדעה לפורצי הדרך לירושלים
• הדרכים לירושלים במלחמת העצמאות (מפה), באתר הספרייה הווירטואלית של מטח

• אלי אשד, האיש שגילה את דרך בורמה, בלוג "המולטי יקום של אלי אשד",מאי 2005
• אלי אשד, בחזרה לדרך בורמה, על פרויקט "מסע"בלוג המולטי יקום של אלי אשד",2006
• אלי אשד, פורץ דרך בורמה,בלוג "המולטי יקום של אלי אשד", 2010
• אורי דרומי, פורץ דרך לבירה, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2007
• אורי מילשטיין, ‏70 שנה לפריצת דרך בורמה: המהלך ההיסטורי בדרך לבירה הנצורה, באתר מעריב אונליין, 1 ביוני 2018
• נטע לסקה מזרחי, טיול בדרך בורמה, באתר הארץ, 8 במאי 2019
• אלי אשד, "רוברט קאפה בדרך בורמה" בלוג המולטי יקום של אלי אשד , מאי 2020.על הצלם של בניית דרך בורמה
• אלי אשד,הגילוי של דרך בורמה --המחקר ההיסטורי : בלוג "המולטי יקום של אלי אשד"מרץ 2022
• ענת חרמ"ץ, מי היה מגלה “דרך בורמה”? השוואה דיון וניתוח של הגרסאות השונות,מגזין "יקום תרבות",מאי 2022