ערך זה עוסק באמונה דתית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו דוגמה (פירושונים).

דּוֹגְמָה (מיוונית Δόγμα – דעה) היא אמונה, דוקטרינה או עיקרון שדוגל בהם ארגון דתי או אחר. הדוגמה נחשבת בעלת סמכות שאין לערער עליה, גם בלא שהוּכחה לוגית או אחרת. המושג הופיע לראשונה ביוון העתיקה כאשר פילוסופים "חיוביים" כונו דוגמטיקנים, להבדילם מפילוסופים ספקניים, שהטילו ספק בדברים וניסו להתמודד עם ספק זה. הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט כינה בשם "דוגמה" פילוסופיה מטאפיזית העוסקת בעניינים החורגים מתחום הניסיון, כגון אלוהים או אלמוות. פילוסופיה זו מחזיקה באמיתות שלא ניתן להוכיחן בעזרת התבונה.

ישנם צדדים דומים בין הדוגמה לבין מערכת האקסיומות המשמשת כנקודת התחלה לאנליזה לוגית. אקסיומות נחשבות כהנחות נתונות מראש, כך שכל ויכוח לגביהן ייראה בלתי אפשרי (כל עוד אין ביניהן סתירה פנימית). דוגמות אף הן בסיסיות (למשל, הדוגמה המניחה את קיומו של האל), אך הן הולכות מעבר לכך, וכוללות אף את המסקנות הרחבות בשדה המחשבה הדתי (למשל, האל ברא את היקום).

כאמור, דוגמה בכלל והדוגמה הדתית בפרט אינן מבוססות על הלוגיקה אלא על אמונה. הציבור המחזיק בדוגמה מסוימת נוהג כך בשל אמונתו המלאה בקובעי הדוגמה, בסמכותם המלאה לקובעה ובאי-יכולתם לטעות בקביעתה. הם גם מאמינים שאל להם להרהר בתקפות הדוגמה גם אם היא מנוגדת להיגיון. מכאן נובעת הסכנה שבדוגמות ובדוגמטיות – השתעבדות לסמכות מסוימת, הגבלת חירות הוויכוח וחופש הדעה, מניעת יוזמה ואיסור דעות סותרות (במקום להתמודד עימן בנימוקים לוגיים).

דוגמות מצויות בדתות כגון הנצרות, האסלאם והיהדות, והן חשבות לעיקרי אמונה אשר כל מאמין חייב להחזיק בהם. המונח "דוגמה" מוצמד להנחות שלדעת המחזיקים בהן הן כה בסיסיות עד אשר ערעור עליהן משמעותו כי המערער איבד את אמונתו הדתית והפך לכופר בעיקר. אפשר להבחין בין דוגמה ובין הנחה תאולוגית אחרת, בכך שאת ההנחה התאולוגית אפשר להבהיר או לשפר את ניסוחה, ואילו סטייה מן הדוגמה עלולה להביא לגירוש מן הקהילה הדתית, נידוי הסוטה, ולענישה. בכנסייה הקתולית הדוגמות הן עיקרי אמונה והן מסתמכות על ההתגלות האלוהית ומקורן בכתבי הקודש ובמסורת הכנסייה. הכנסייה היא שקובעת את הדוגמות ומורה אותן למאמינים. הכרזת הדוגמה היא תפקידו הבלעדי של האפיפיור, ולפי החלטת ועידת הוותיקן מ-1870 הכרזה זו היא חסינת טעות (אותה ועידה החליטה שהאפיפיור אינו טועה ואינו יכול לטעות היות שדבריו הם דברי האל עצמו). יש לציין שרק עיקרי הדת נחשבים לדוגמה, ואילו טקסי הפולחן ונְהגיו אינם בחזקת דוגמה. בכנסייה הפרוטסטנטית הדוגמה מסתמכת על כתבי הקודש בלבד וטוענת שכל הנאמר בכתבי קודש אלו הוא אמת מוחלטת.

ביהדות הרבנית – קשה לראות בשלושה עשר העיקרים של הרמב"ם מערכת של דוגמות מאחר שהרמב"ם הציג הוכחות לוגיות לרובן. אף מעמדה של המערכת אינו מגיע למעמדן של הדוגמות בנצרות הקתולית, ולרוב הן אינן מוכרות בנוסח שכתב הרמב"ם. כמו כן רבנים אחרים הציגו עיקרי אמונה שונים.

אמונות לא דתיות רבות מתוארות כדוגמות, לרוב בשדה הפוליטיקה או הפילוסופיה. המונח "דוגמטיות" נושא מטען שלילי ולפיו האדם או הארגון שמיוחס לו המונח פועל מבלי לחשוב, לפי מערכת של כללים שנקבעו מראש ובאופן קונפורמי. החשיבה הדוגמטית חורגת מתחום הדת ויכולה להימצא גם בתחומים אחרים כגון המדעים.^[1]

אחת הביקורת של קאנט על ההוגים הרציונליסטים מהעת החדשה היא שהחשיבה הדדוקטיבית שלהם תמיד נופלת לדוגמטיות שממנה הם שאפו להשתחרר.

• שניאור זלמן שכטר, The Dogmas of Judaism.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: דוגמה

• topic/dogma-religion דוגמה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• דוגמה, דף שער בספרייה הלאומית