אמא מולדת קוראת!
!Родина-мать зовёт
מידע כללי
סוג פסל ענק, פסל דמות, אטרקציה תיירותית, מונומנט, אתר היסטורי עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם חללי קרב סטלינגרד
כתובת גבעת מאמייב עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום גבעת מאמייב שבוולגוגרד, רוסיה
מדינה רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1967
תאריך פתיחה רשמי 15 באוקטובר 1967
חומרי בנייה בטון, כבל עריכת הנתון בוויקינתונים
יוצר פסל ראשי: יבגני ווצ'טיץ'
מהנדס המבנים: ניקולאי ניקיטין
אדריכל יעקב בלופולסקי, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
גובה 85 מ' (פסל דמות)
2 מ' (כן) עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 48°44′32″N 44°32′13″E / 48.742277777778°N 44.537083333333°E / 48.742277777778; 44.537083333333
stalingrad-battle.ru
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אמא מולדת קוראת! (ברוסית: Родина-мать зовёт!) הוא פסל על גבעת מאמייב בעיר וולגוגרד שברוסיה, המנציח את קרב סטלינגרד. הפסל מציג דמות נשית (המייצגת את רוסיה), נושאת חרב וקוראת לנוכחים לקום להגנת המולדת.

באזור הפסל נקברו המרשל וסילי צ'ויקוב והצלף הסובייטי וסילי זייצב, אשר הרג מעל מאתיים חיילים גרמנים בעצמו בקרב סטלינגרד. הפסל מכונה גם "אמא מולדת קוראת לך!", "המולדת קוראת לך!", ו"אנדרטת מאמייב", והוא מופיע על סמל ודגל מחוז וולגוגרד.

הפסל הוא חלק מטריפטיכון המורכב משני מונומנטים נוספים: ״העורף - לחזית״ הממוקם בעיר מגניטוגורסק ומנציח את התעשייה הצבאית הסובייטית בזמן המלחמה, ואנדרטת המלחמה הסובייטית הממוקמת בפארק טרפטו שבברלין אשר מנציחה את ניצחונו של הצבא האדום על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה ושחרורם של עמי אירופה מהנאציזם. נהוג לחשוב כי האלמנט המרכזי בשלושת המונומנטים, החרב, יוצקה במגניטוגורסק שבהרי אורל, הונפה בקרב סטלינגרד והורדה בברלין עם כניעתה של גרמניה.

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדרטת המלחמה הסובייטית בפארק טרפטו בברלין

קרב סטלינגרד היה קרב מכריע שהתחולל במסגרת החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה, בין ברית המועצות למדינות הציר בראשות גרמניה הנאצית, באזור העיר סטלינגרד (כיום וולגוגרד) בדרום רוסיה של ימינו, מאמצע יולי 1942 עד ראשית פברואר 1943.[1] הקרב הסתיים בניצחון סובייטי מכריע אך היה בעל מחיר עצום, כאשר על פי הערכות נהרגו בקרב יותר ממיליון סובייטים.[2] הקרב עבר במהירות מיתולוגיזציה בתרבות הסובייטית והוא זכה לכינוי נרחב כנקודת המפנה במלחמה בספרי ההיסטוריה הסובייטיים.

הרעיון להנציח את הניצחון הסובייטי בקרב מקורו בשנותיה האחרונות של המלחמה. פוליטיקאים ואמנים סובייטים שקלו עיצובים לאנדרטאות לזכר הקרב טרם סיום המלחמה, והמוזיאון הסובייטי הראשון להנצחת מלחמת העולם השנייה הוקם כבר במרץ 1943. בשנת 1944 הוציאה ההוצאה לאור "Arkhitektura SSSR" מספר מאמרים המפרטים עיצובים אפשריים לאנדרטאות מסוג זה. עם סיום המלחמה ב-1945 הוקמו ברחבי ברית המועצות מספר אובליסקים קטנים ולוחות הנצחה; עם זאת, תוכניות גדולות יותר להקמת אנדרטאות צומצמו על ידי המנהיג יוסיף סטלין, אשר ביקש למקד מחדש את תשומת הלב בסכסוכי המלחמה הקרה המתפתחים, ובפועל אסר כמעט לחלוטין על כל התייחסות ציבורית למלחמה עד 1948.[3]

ב-1948 החל הפסל יבגני ווצ'טיץ', חבר האקדמיה הסובייטית לאמנויות (אנ'), לדון בתוכניות לעיצוב אנדרטה לקרב סטלינגרד עם האדריכל יעקב בלופולסקי, עימו שיתף בעבר פעולה בפיתוח אנדרטת המלחמה הסובייטית בפארק טרפטו בברלין.[3] הפרויקט נועד להיבנות על גבעת מאמייב, רוגם עתיק ששימש שדה לחימה עז במהלך הקרב.[4] בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 החל ווצ'טיץ' לעתור לבכירים סובייטים בבקשה לקבל אישור לעצב את האנדרטה, כולל לחבר הפוליטביורו גאורגי מלנקוב. במכתב למלנקוב מדצמבר 1951 טען ווצ'טיץ' כי קיבל פניות רבות מצד ותיקי מלחמה ובני משפחותיהם של החללים, בנוגע להיעדר אנדרטה על גבעת מאמייב.[5]

לאחר מותו של סטלין במרץ 1953 התחדשו התוכניות לעיצוב אנדרטה על גבעת מאמייב. במרץ 1954 הכריזה מועצת השרים של ברית המועצות על תחרות לעיצוב "מוזיאון ממלכתי להגנת צאריצין-סטלינגרד", שיכלול ציור פנורמי גדול המתאר את הקרב; בשלב זה כבר השלימו ווצ'טיץ' ובלופולסקי את הטיוטות עבור העיצובים המבניים של הפרויקט. ב-23 בינואר 1958 הכריזה מועצת השרים כי בניית "אנדרטת זיכרון בעיר סטלינגרד לזכר הניצחון על הכוח הפשיסטי הגרמני" תפוקח על ידי ועדה שבראשה יעמוד ווצ'טיץ' וחבריה יהיו בלופולסקי ואנטולי גרפנקו, אמן ויוצא הצבא האדום.[6]

עיצוב ובנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיצוב וסגנון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"ניקה מסמותרקיה", ששימש השראה לעיצוב הסופי של הפסל

העיצובים הראשוניים של ווצ'טיץ' ובלופולסקי לפרויקט היו שאפתניים ושאבו הרבה מהשראתם מהאנדרטה בפארק טרפטו. תוכניתה המקורית של האנדרטה כללה קשת ניצחון שהובילה לגרם מדרגות מגרניט, ואחריו גרם מדרגות לבנות בשדרת עצי צפצפה. גרם המדרגות השני הוביל לכיכר עגולה, שבה ניצב פסל גרניט גדול של גבר רוסי שכותרתו "עמוד על מותך!". מאחורי הפסל הוביל גרם מדרגות אחרון מגרניט לכיכר בעלת כניסה למתחם תת-קרקעי בשם "פנורמה". אולם בצורת כיפה יכלול אש תמיד להנצחת גיבורי הקרב, פסל של אדם ההופך חרבו למחרשה וקירות שעליהן חקוקים שמות ההרוגים בקרב. יציאה בסוף האולם הובילה לרציף תצפית שני, שבו הוצג ציור פנורמי המתאר את סטלינגרד המשגשגת שלאחר המלחמה.[7]

המרכיב העיקרי של הפרויקט היה פסל אדיר בראש גבעת מאמייב; בבסיס הפסל תיבנה מבואה שתאפשר למבקרים לכבד את המתים במתנות הנצחה.[8] הפסל עוצב על פי עקרונות הנאו-קלאסיציזם והריאליזם הסוציאליסטי, שניהם סגנונות אמנותיים בהם התמחה ווצ'טיץ'.[9] התוכנית המקורית של הפסל הייתה לבנות את כולו מגרניט, עם עיצוב המציג חייל של הצבא האדום מתכופף ומניח את חרבו לפני אמא רוסיה, האוחזת בדגל מקופל.[8] מאוחר יותר שונה עיצוב זה לפסל בטון המתאר את אמא רוסיה בלבד, עטויה צעיף מתנופף המזכיר כנפיים, אוחזת חרב המורמת בידה הימנית וידה השמאלית מושטת קדימה, כשהיא קוראת לעם הסובייטי להילחם באויב. העיצוב נוצר בהשראת "ניקה מסמותרקיה", פסל יווני עתיק של אלת הניצחון, ניקה.[10]

שלוש רוסיות בלבוש מסורתי

חברי הוועדה הציעו בתחילה שהדמות בפסל תהיה לבושה בלבוש רוסי מסורתי. ווצ'טיץ' התנגד להצעה, בטענה שלבוש כזה יפחית את רעיון הקרב כאירוע בין-לאומי ויתריס נגד הסגנון הנאו-קלאסיציסטי שחזה עבור הפסל.[11] הפסל תוכנן בתחילה להיות בגובה של 30 מטרים, מהכַּן ועד לפסגה; עם זאת, מנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב הורה שהפסל יהיה גבוה יותר מפסל החירות, שגובהו 46 מטרים,[12] על מנת להפגין עליונות על פני ארצות הברית, יריבתה הגאופוליטית של ברית המועצות במהלך המלחמה הקרה. גובה הפסל לבדו הוגדל ל-52 מטר, כמעט כפול מהגובה שתוכנן במקור, החלטה שהגדילה עוד יותר את עלות הפרויקט, שכבר חרג משמעותית מתקציבו.[13] ולנטינה איזוטובה, מלצרית בת 26, נבחרה על ידי ווצ'טיץ' להיות המודל לפסל,[14] בעוד שפני הפסל נחשבים כמבוססים על פני אשתו של ווצ'טיץ'.[15]

הבחירה להפוך את "אמא מולדת" למאפיין העיקרי של מתחם האנדרטה נתקלה בלעג מצד פקידי הצבא האדום, כולל הגנרלים אנדריי יריומנקו ומיכאיל שומילוב, שהאמינו שעיצוב הפסל יגרע מחשיבות הפנורמה, שלדעתם הייתה המבנה היחיד שיכול לייצג בנאמנות את היקף חוויותיהם של החיילים. ווצ'טיץ' נימק את ההחלטה בכך שטען שהאנדרטה צריכה לשקף את ההכרה הרווחת בקרב סטלינגרד כנקודת המפנה של המלחמה, ושיווק את הפרויקט כחלק מטריפטיכון פיסולי שיכלול את האנדרטה בפארק טרפטו ואנדרטה מתוכננת במוסקבה.[16]

בניית הפסל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד הבנייה של שאר מתחם האנדרטה החלה ב-1961, העבודה על "אמא מולדת" לא החלה עד סוף 1962. העיצוב הסופי של ווצ'טיץ' לפסל אושר על ידי ועדת האמנים בדצמבר 1962, וב-23 בינואר 1963 הורתה מועצת השרים על פיתוח שרטוטים לפסל. תהליך בניית האנדרטה התברר בהמשך כמסובך יותר ממה שצפו מפתחיה, בעיקר בשל גודלה ומורכבות פרטיה. לאחר שקבוצת הפַּסָּלים של יסודות האמנות ביקשה להשתחרר מתפקידיה בבנייה, וחברת הבנייה "וולגוגרדגידרוסטוי" הביעה הסתייגות מקבלת הפרויקט, מונה המהנדס ניקולאי ניקיטין להוביל את מאמצי הבנייה.[11]

בשנת 1963 החל צוות העיצוב של ניקיטין לתכנן את תהליך הבנייה של האנדרטה, וסיים להכין את עיצוביו עד אוגוסט.[17] ניקיטין החל את תפקידו כראש הצוות בהדגשת סוגיות לא פתורות, במיוחד היעדר מחקרים גאולוגיים והידרולוגיים שהומלצו מוקדם יותר באותה השנה. בדו"ח שהגיש למשרד התרבות בספטמבר התעקש ניקיטין כי מחקרים אלה היו חיוניים בשל היקף הבנייה שכבר הושלמה והצורך להבטיח את עמידות ויציבות היסודות, במיוחד לנוכח נוכחות חרסיות מליטיות בגבעת מאמייב; הגבעה תוכל לתמוך במבנה רק אם רמת הלחות בקרקע תישאר נמוכה. ניקיטין ציין כי היסודות, שתוכננו בתחילה לפסל במחצית הגובה, דרשו בדיקה כדי לאשר את התאמתה. מייד לאחר הדיווח שלו שלח המשרד צוות לוולגוגרד כדי לחקור את הנושאים לעומק.[18]

בניית הפסל "אמא מולדת" החלה בנובמבר 1963.[19] הפסל, העשוי כולו מבטון מזוין, השתמש בתערובת מיוחדת של בטון הידרוסטטי, אשר פותחה במקור עבור בניית מגדל אוסטנקינו במוסקבה. מבנה הפסל כלל שלד פנימי המורכב ממערך של דיאפרגמות אנכיות ואופקיות, שיצרו תאים בגודל של 3 מטרים רוחב, 3 מטרים עומק ו-4 מטרים גובה, ונמשכו מהכן שלו בגובה 2 מטרים ועד לצווארו. פני השטח החיצוניים היו קרום מבטון מזוין, שעוביו נע בין 25 ל-60 סנטימטרים. הבנייה כללה יציקת בטון במקטעים של 50 סנטימטרים לתוך התבניות שעיצבו את הדיאפרגמות האנכיות, תוך המתנה להתקשות כל שכבה לפני המשך היציקה. הפועלים השתמשו בוויברטורים קטנים על מנת לייצב את הבטון, להעלים כיסי אוויר ולהבטיח יציקות אחידות, ועבדו באופן ידני בשל הצפיפות הרבה במבנה.[20]

כל קטע בגובה 4 מטרים כוסה בדיאפרגמה אופקית, ששימשה כבסיס לקטע הבא. הראש, הזרועות והצעיף של הפסל נוצקו בנפרד וחוברו באמצעות זיזים שלוחים וברגי פלדה גדולים, כשחרב המתכת מעוגנת ביד ימין. יציבותו הובטחה על ידי מערכת מורכבת של כבלים מפלדה למניעת כוחות הרוח, המנוטרת על ידי מכשירים סייסמוגרפיים ומטאורולוגיים בתוך המבנה. בראש הפסל הותקן משדר רדיו להעברת נתונים על רעידות הקרקע, טמפרטורות פני השטח ולחות. מעברים בתוך הפסל נבנו כדי לאפשר בדיקות פנימיות, בעוד שהחלק החיצוני ייבחן ויזואלית.[21]

עבודה והשלמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
יבגני ווצ'טיץ' נפגש עם לוחמי קרב סטלינגרד בוולגוגרד בשנת 1967. משמאל לימין: גיבור ברית המועצות יקוב פבלוב, קולונל גנרל אלכסנדר רודימצב, מרשל ברית המועצות וסילי צ'ויקוב, ווצ'טיץ'

בתחילה התמקדו הצוותים בהרכבת מסגרת המתכת שנועדה לתמוך בדיאפרגמות הפנימיות, ולאחר מכן בריתוך מוטות הזיון עבור המעטפת החיצונית ויצירת תבניות הטיח לעיצוב פני השטח של הפסל. כן הבטון נוצק, ועד סוף 1963 יוצרו חתיכות הצעיף והיד הריקה והוצמדו למסגרת. עם זאת, הגעת הטמפרטורות מתחת לאפס עצרה את המשך יציקת הבטון, שאותה לא ניתן היה לחדש עד האביב; תוכניות להשלמת שלב זה של הבנייה נקבעו עד 1 ביולי 1965. ראשו ויד חרבו של הפסל הורכבו אז, כשחרב המתכת תותקן מאוחר יותר. בתקופה זו התקדמה משמעותית בנייתם של מרכיבים נוספים של האנדרטה, דוגמת "חורבות החומה" וחלקים מ"כיכר הגיבורים".[19]

למרות התחזיות הראשוניות לחנוכת הפסל בנובמבר 1965, תהליך הבנייה הוארך עד סוף קיץ 1966. עיכוב זה נבע בחלקו מבעיות שהתעוררו בכן הפסל וביציבות הקרקע שמסביב, מה שגרם לחקירות גאולוגיות שחשפו מספר ליקויים קריטיים בסקרים הראשוניים. לדוגמה, בדיקות של שכבת גבעת מאמייב בוצעו רק לעומק של 9 מטרים, ולא לעומק הדרוש של לפחות 46 מטרים. בנוסף, לא נערכו מדידות של דחיסת הקרקע תחת משקל הפסל, ולא נלקחה בחשבון השפעת התפשטות של חרסית רטובה על היסודות; לא נערכה הערכה מקיפה של מקורות מי תהום פוטנציאליים ולא נערכו בדיקות להערכת יציבות שיפוע הגבעה.[22]

טיפול בנושאים אלה דרש מאמץ והוצאות כספיות משמעותיות. בתחילת 1966 הגיעו גורמים רשמיים למסקנה שהפתרון היחיד כרוך בהעברת כל צינורות אספקת המים ומאגרי המים הקבורים בתוך הגבעה למרחק של לפחות 273 מטרים מכן הפסל כדי לשפר את הניקוז מסביב למבנה. יסוד הפסל חוזק, וכמה אלפי מטרים מעוקבים של אדמה הובאו כדי ליצור סוללה סביב הכן. התאמות אלו חייבו הסרה של מספר קברים שנמצאו בעבר בפסגת הגבעה והקטנת גודל הרחבה שעליה היו פסל "יגונה של המולדת" והפנתאון, שהחליפו את מתחם "פנורמה" עקב בעיות ביסודותיו. מאמצי התיקון הללו נמשכו גם בשנת 1967.[23]

במאי 1966 הרימו ואבטחו הצוותים את החרב, באורך 28 מטרים ובמשקל 14 טון, אל ידה הימנית של הדמות.[23] החרב הייתה עשויה מפלדת אל-חלד וחוזקה בלוחות טיטניום.[24] עם זאת, עד סוף אוגוסט חשפו רוחות עזות כי החרב ומבנה עיגונה נתונים לכוחות צדיים שלא נלקחו בחשבון במלואם. קצה החרב נראה מתנדנד בכמעט 30 ס"מ לכל צד, דבר שסיכן את יציבות החיבור בין הזרוע לשלד המתכת הפנימי. תנודות אלו גרמו להיווצרות סדקים גלויים על פני הבטון סביב האזור. בעקבות זאת הוקמה ועדה לבדיקת המצב, אשר הגיעה למסקנה כי יש להחליף את החרב הקיימת. בינתיים ננקטו אמצעים זמניים, שכללו חיתוך חורים בחרב הקיימת וחיזוק החיבור, עד למציאת פתרון קבוע.[25]

בפברואר 1967 הסמיכה מועצת השרים את כל העבודות שנותרו במתחם ההנצחה להסתיים עד 15 באוקטובר, לרגל יום היובל למהפכת אוקטובר. הפועלים עבדו לאורך כל האביב והקיץ כדי לעמוד בתאריך היעד הזה, השלימו את סוללת העפר המקיפה את כיפת האנדרטה הראשית, העתיקו את שאר צינורות ההשקיה והמאגרים הדולפים, חיזקו את החרב, התקינו מערכות קול ותאורה ברחבי המתחם והציבו את האלמנטים הפיסוליים והגינוניים הסופיים. המכשול העיקרי האחרון נבע מסיבוכים עם הפנתאון; כשהצוותים יישמו את הפסיפסים על הקירות הפנימיים של הפנתאון בתחילת 1967, הם גילו חוסר עקביות באריחי הזכוכית. ווצ'טיץ' ביקש בדחיפות התערבות של גורמים רשמיים כדי לזרז פתרון, ארבעה חודשים בלבד לפני הפתיחה המתוכננת. זכוכית משלימה יוצרה ונמסרה במהירות, וכמה מאות חיילים מחיל המצב המקומי גויסו לסייע בבנייה. הצוותים עבדו במרץ והשלימו את קירות הפסיפס של הפנתאון תוך פחות מחודש לפני פתיחת המתחם.[26] בעת סיום הבנייה הוא היה הפסל הגבוה ביותר בעולם, בגובה של 85 מטר מכפות רגלי הדמות ועד לקצה חרבה. גובה הדמות עצמה 52 מטרים ואורך החרב 33 מטרים.[27] מאתיים מדרגות, המסמלות את 200 ימי קרב סטלינגרד, מובילות מתחתית הגבעה ועד לפסל.[28] נכון ל-2025 הוא עודנו הפסל הגבוה ביותר באירופה.[29]

חנוכת האנדרטה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנוכת האנדרטה התרחשה ב-15 באוקטובר 1967. האירוע משך עשרות אלפי אנשים לגבעת מאמייב, יחד עם כתבים מכלי תקשורת רשמיים, בהם "איזבסטיה" ו"פראבדה", שכתבו רבות על קנה המידה ומשמעותה של האנדרטה, ותיארו את הפסל כמחווה לגבורת מגיני סטלינגרד. ווצ'טיץ', יחד עם המהנדסים ועובדי הבנייה, זכו לשבחים על תרומתם לפרויקט, כאשר הכתבים אף השוו בין מאמציהם לבין אלה של החיילים שהגנו על העיר.[30]

בטקס הפתיחה נאמו ראשי מפלגות ואנשי צבא, שהדגישו נושאים שונים כמו גבורתם הלוחמים בקרב, חשיבות זכירת קורבנות העבר ותפקידו של הצבא האדום בהבסת הפשיזם. הנאום המרכזי, של ראש הממשלה ליאוניד ברז'נייב, מיסגר את האנדרטה כעדות לאחדות הסובייטית ולהתאוששות לאחר המלחמה, תוך הדגשת מחויבותה של ברית המועצות לשלום ולתרבות בניגוד לפעולות האמריקאיות במהלך מלחמת וייטנאם. הנאומים הדגישו יחד את משמעות האנדרטה בשימור זיכרון המלחמה וגיבוריה והיללו את נאמנותו המתמשכת של העם הסובייטי למפלגה הקומוניסטית ולוועד המרכזי שלה.[31]

לאחר חנוכת האנדרטה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפסל בעת עבודות השיפוץ, אוגוסט 2019

השנים שלאחר חנוכת הפסל התאפיינו בעיקר בשינויים ובמספר ניסיונות שיקום. שנה לאחר פתיחת האנדרטה כבר החלו להיווצר סדקים על פני הפסל. למען שימור האנדרטה טופלו ראשו וידיו של הפסל בחומר איטום פעם בשנה.[24] בשנת 1972 הוחלפה חרב הפסל בחרב עשוית סגסוגת פלדה בדרגה גבוהה יותר הכוללת חריצים דמויי ג'לוזיה (אנ') להפחתת נזקי הרוחות.[23] פני הפסל עברו בדיקת תחזוקה ב-1986;[15] בשלב זה הוא נטה 60 מילימטרים מהציר האנכי המקורי שלו מאז הערכתו הראשונית ב-1966.[32]

בין השנים 2008 ל-2009 פותחה ואושרה על ידי משרד התרבות הרוסי תוכנית בטיחות ואמינות מקיפה לפסל.[33] עם זאת, עד 2009 הועלו חששות לגבי שלמותה המבנית; יסוד הפסל לא היה מעוגן אלא הוחזק במקומו על ידי משקלו, והלך ושקע כתוצאה מעליית מפלס המים.[34] בשלב זה, חתיכות בטון כבר החלו ליפול מהפסל, וכמעט פצעו עוברים ושבים, והוא נטה כ-20 סנטימטרים, כך שהטיה נוספת עלולה הייתה להוביל להתמוטטותו.[24] עלויות משוערות לתיקון הבעיות המבניות עלו למעלה מ-7 מיליון דולר (שווה ערך ל-9,664,521 דולר במונחים של 2023); עם זאת, המאמצים להבטיח מימון למען שיקום הפסל היו מסובכים בשל המיתון הגדול וניסיונות קודמים להקצות כספים ממשלתיים לשיקום נוצלו לרעה.[34] עבודות שיקום רחבות היקף של הפסל, שמומנו בעזרת התקציב הפדרלי, החלו ב-2010. השלבים הראשונים כללו החלפת הרשת הפיאזומטרית (מערכת למדידת לחץ) על מנת לאפשר ניטור הידרוגאולוגי, חקירת מצבו של הבטון המזוין וניתוח סדקים ופגמים נוספים בפסל.[33]

בשנת 2014 נרשם הפסל, יחד עם המתחם שמסביב, כמועמד זמני לרשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו.[35] לאחר יום השנה ה-70 לניצחון הסובייטי במלחמת העולם השנייה ב-2015 היה אמור הפסל לעבור שיפוץ נוסף, כאשר 99 מתוך 117 כבלי הפלדה שלו דורשים החלפה.[24][36] בשלהי 2018 השלימה חברת הבנייה גלבזרובז'סטרוי את ההכנות לשיקום חיצוני של הפסל, שכללו יצירת גישה לציוד מיוחד, גידור השטח לאחסון חומרים ומחנות עובדים, התקנת גדר של שני מטרים מסביב לפסל, הסרת הדשא, הקמת תאורה חיצונית למשך תעלות העבודה וחפירה סביב הפסל.[37]

בתחילת 2019 הייתה מרפסת התצפית למרגלות הפסל סגורה למבקרים עד מרץ 2020 כדי לאפשר עבודות שיקום נוספות לכן, למשטח ולמסגרת שלו.[38] בחודש מאי 2019 החלו לכסות את הפסל בפיגומים, ולוחות הגרניט שעל הכן הוסרו.[37] שיקום המאפיינים החיצוניים של האנדרטה נמשך מיולי עד נובמבר, כולל מילוי סדקים וצביעה של פני השטח בעופרת לבנה. בנובמבר הוסרו הפיגומים ולוחות הכן, כאשר השיפוצים הפנימיים תועדו להסתיים לפני יום הניצחון, ב-9 במאי 2020, יום השנה ה-75 לסיום המלחמה.[39] שיקום האנדרטה הסתיים במרץ 2020; עם זאת, עקב מגפת הקורונה נדחה טקס הפתיחה מחדש של האנדרטה, שתוכנן במקור להיערך ביום הניצחון. סיור וירטואלי במבנה ובמתחם שמסביב התאפשר באינטרנט במקום ביקורים פיזיים.[40] המומחים פירקו 30 שכבות פיגומים בגובה 60 מטר ומשקל של 270 טון.[41]

מתחם האנדרטה נפתח מחדש ב-24 ביוני 2020 בטקס בו השתתפו מושל מחוז וולגוגרד אנדריי בוכרוב (אנ') ושרת התרבות הרוסית אולגה ליובימובה.[42] בסך הכל, עלות שיפוץ הפסל בלבד נאמדת בכ-750 מיליון רובל (שווה ערך ל-11,296,607 דולר במונחים של 2023).[43] באוגוסט מתח המעצב הרוסי ארטמי לבדב (אנ') ביקורת על מראה הפסל שלאחר השיפוץ, בטענה שהפסל במצב גרוע יותר ממה שהיה לפני שחזורו; הערותיו עוררו סערה בקרב תושבי וולגוגרד, שהתעקשו להענישו על העלבת זכר הרוגי קרב סטלינגרד.[44]

בתחילת 2021 החלו לבלוט כתמים כהים וסדקים נוספים על פני הפסל, מה שגרם להגשת בקשה לבית משפט לבוררות במוסקבה בבקשה להכריז על פשיטת רגל של חברת "גלבזרובז'סטרוי", שלא עמדה בהתחייבויות האחריות שלה.[45] מאוחר יותר הגישה החברה בקשה לפשיטת רגל, נתבעה על ידי המוזיאון לזכר הקרב ונרשמה במרשם לאומי של "ספקים חסרי מצפון".[46] בסקר שערך האתר "Bloknot Volgograd" במרץ הגיבו רוב תושבי וולגוגרד שנשאלו בו בשלילה לשאלה האם הפסל נראה טוב יותר לאחר שחזורו, כאשר חלקם קראו לעובדי הפרויקט "לשחזר אותו בעצמם, מכספם".[47] הערכה של מהימנות ובטיחות המבנה תוכננה להתבצע ב-2023.[43] נכון לשנת 2024, עדיין נראו הכתמים הכהים על הפסל.[48]

תקריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2017 הואשם תומך של מנהיג האופוזיציה הרוסי אלכסיי נבלני בחילול סמל צבאי רוסי, לאחר שפרסם תמונה ערוכה של הפסל כשפניו ואחת מידיו נצבעו מחדש בירוק, המחקה את מראהו של נבלני לאחר שנפגע בהתקפה בצבע.[49] מאוחר יותר הואשם נבלני במעשה במהלך משפטו בפברואר 2021.[50] בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022 הסירה חברה המפתחת משחקי וידאו בבלארוס את הפסל ממשחקה לאחר שספגה על כך ביקורת מצד משתמשים בטוויטר.[51] הסנאטור האמריקאי טד קרוז ספג ביקורת על כך שהציג את הפסל על עטיפת ספרו.[52]

בפברואר 2024 ספג פעיל בשקירי בשם רסול אחיארטדינוב ביקורת מצד חוגים מקוונים פרו-רוסים לאחר שביקש ברשתות החברתיות מוולדימיר פוטין להורות על עיצוב מחדש של הפסל; אחיארטדינוב טען כי הפסל אינו תואם את קודי הלבוש באסלאם ובנצרות האורתודוקסית בשל התבלטות הפטמות של הפסל.[53] חקירה פלילית נגד אחיארטדינוב נפתחה ב-10 במאי 2024 בעקבות הוראתו של יושב ראש ועדת החקירה אלכסנדר בסטריקין.[54] ב-5 באפריל אותה שנה נידונה אישה בת 23 מסמרה לעשרה חודשי עבודת כפייה בגין "שיקום הנאציזם", לאחר שפרסמה סרטון באינסטגרם בו העמידה פנים שהיא מדגדגת את שדי הפסל.[55]

בשנת 2024 ירש נכדו של יבגני ווצ'טיץ' את הזכויות על תמונת האנדרטה והתמלוגים, מה שהעלה חששות בקרב תושבי וולגוגרד לגבי עמלות פוטנציאליות עבור שימוש בתמונות של האנדרטה על תצלומים, מזכרות וכרזות. נציגו הבהיר כי שימוש אישי בתמונת האנדרטה, כגון צילום ושיתוף של תמונות באינטרנט, יישאר חופשי. עם זאת, שימוש מסחרי, לרבות הצבת התמונה על סחורה או שימוש בה למטרות רווח, ידרוש רשות ויכול לגרור תמלוגים הנעים בין כמה מאות לעשרות אלפי רובלים עבור כל שימוש.[48][56]

הנצחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
העתק הפסל בסין
השוואת גובה של פסלים בעולם, משמאל לימין:
הודוהודו פסל האחדות 240 מטר (כולל 58 מטר בסיס)
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין בודהה של מקדש המעיין 153 מטר (כולל בסיס 25 מטר ו-20 מטר כס מלכות)
ארצות הבריתארצות הברית פסל החירות 93 מטר (כולל בסיס 47 מטר)
רוסיהרוסיה אמא מולדת 87 מטר (כולל בסיס 2 מטר)
ברזילברזיל פסל ישו הגואל 38 מטר (כולל בסיס 8 מטרים)

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Scott Palmer, "How Memory was Made: The Construction of the Memorial to the Heroes of the Battle of Stalingrad", The Russian Review 68, 2009, עמ' 373–407 doi: 10.1111/j.1467-9434.2009.00530.x‏, JSTOR 20621047
  • Hitler's War on Russia, by Christoph Lindner, London: Bloomsbury Publishing, 2011
  • Oleg Riabov, Tatiana Riabova, Liudmila Kleshchenko, "'Save the Children!': The Symbol of Childhood and (De)Legitimation of Power in Russian Protests, 2017–21", Region 11, 2022, עמ' 235–252‏, JSTOR 27221296

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמא מולדת בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ נצחון כביר של הצבא האדום סיים את מערכת סטלינגרד, דבר, 1 בפברואר 1943
  2. ^ Winchester 2011, p. 91.
  3. ^ 1 2 Palmer 2009, pp. 380–381.
  4. ^ Palmer 2009, p. 375.
  5. ^ Palmer 2009, pp. 379–380.
  6. ^ Palmer 2009, pp. 381–382.
  7. ^ Palmer 2009, pp. 382–385.
  8. ^ 1 2 Palmer 2009, p. 385.
  9. ^ Palmer 2009, p. 378.
  10. ^ Palmer 2009, p. 395.
  11. ^ 1 2 Palmer 2009, pp. 395–396.
  12. ^ פסל החירות, באתר שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
  13. ^ Palmer 2009, p. 394.
  14. ^ Palmer 2009, p. 391.
  15. ^ 1 2 Russia's Motherland Statue Calls…For A Makeover, Radio Free Europe, ‏19 באוקטובר 2019
  16. ^ Palmer 2009, pp. 390–392.
  17. ^ Palmer 2009, p. 396.
  18. ^ Palmer 2009, p. 402.
  19. ^ 1 2 Palmer 2009, p. 403.
  20. ^ Palmer 2009, pp. 396–397.
  21. ^ Palmer 2009, pp. 397–399.
  22. ^ Palmer 2009, pp. 403–404.
  23. ^ 1 2 3 Palmer 2009, p. 404.
  24. ^ 1 2 3 4 Evgeniya Sokolova, Пластическая Операция для «Родины-Матери»: Ей Лечат Глаза и Руку, Е1.ru, ‏5 באוגוסט 2019
  25. ^ Palmer 2009, pp. 404–405.
  26. ^ Palmer 2009, p. 405.
  27. ^ Motherland is Calling: world's largest female statue, Farânak Mirjalili, ‏19 בספטמבר 2018
  28. ^ 'The Motherland Calls', Atlas Obscura, ‏9 באוגוסט 2019
  29. ^ Jim Heintz, AP PHOTOS: Memorials weave WWII into Russia's psyche, AP News, ‏7 במאי 2020
  30. ^ Palmer 2009, pp. 405–406.
  31. ^ Palmer 2009, pp. 406–407.
  32. ^ Sergei Novikov, «Родина-Мать» Падёт?, Nasha Versia, ‏9 בדצמבר 2013
  33. ^ 1 2 Grigori Statsky, Родина-Мать» Ушла на «Больничный, V1.ru, ‏15 באוקטובר 2010
  34. ^ 1 2 Richard Galpin, Russia's massive leaning statue, BBC News, ‏8 במאי 2009
  35. ^ Mamayev Kurgan Memorial Complex "To the Heroes of the Battle of Stalingrad", UNESCO World Heritage Sites, ‏10 בספטמבר 2014
  36. ^ В Волгограде «Родину-Мать» Начнут Ремонтировать в 2015 Году, Bloknot Volgograd, ‏15 בנובמבר 2014
  37. ^ 1 2 Aleksei Serebryakov, «Работаем Круглосуточно и Красить не Будем»: Всё о Реставрации «Родины-Матери» в Волгограде, V1.ru, ‏25 ביוני 2019
  38. ^ Evgeniya Sokolova, Внутри и Снаружи: в Волгограде Началась Реставрация Монумента «Родина-Мать Зовет!», V1.ru, ‏20 במאי 2019
  39. ^ Evgeniya Sokolova, «Весь Новодел Снимем»: на Стилобат Монумента «Родина-Мать Зовет!» не Вернут Гранитные Плиты, V1.ru, ‏8 בנובמבר 2019
  40. ^ Andrei Petrov, Открытие Скульптуры "Родина-Мать Зовет!" на Мамаевом Кургане после Реставрации Перенесено из-за Пандемии, Vestnik Kavkaza, ‏29 באפריל 2020
  41. ^ Во всей красе: в Волгограде завершилась реконструкция монумента «Родина-мать»
  42. ^ 24 Июня после Масштабной Реставрации на Мамаевом Кургане Откроют Монумент «Родина Мать Зовёт!», Gorodskiye Vesti, ‏24 ביוני 2020
  43. ^ 1 2 Ivan Spinidonov, В Волгограде специалисты проверят надежность монумента «Родина-мать зовет!», Oblvesti, ‏10 במרץ 2023
  44. ^ Tatanya Filimonova, Волгоградцы Призвали Наказать Артемия Лебедева за Критику "Родины-Матери", Caucasian Knot, ‏21 באוגוסט 2020
  45. ^ Alexei Serebryakov, На Мамаевом Кургане «Родина-Мать» Покрылась Трещинами и Мрачными Пятнами, Bloknot Volgograd, ‏17 במרץ 2021
  46. ^ Ivan Bogdanov, Выполнявшая Скандальную Реставрацию «Родины-Матери» в Волгограде Компания Включена в Реестр Недобросовестных Поставщиков, V1.ru, ‏10 ביולי 2021
  47. ^ Anna Anatolyeva, Жители Волгограда Раскритиковали Вид Родины-Матери после Реставрации, Bloknot Volgograd, ‏18 במרץ 2021
  48. ^ 1 2 Andrei Petrov, Родина-Мать Покрылась Странными Пятнами. Выясняем, Что Это Такое и Кто за Это Ответит, E1.ru, ‏2 באפריל 2024
  49. ^ Farangis Najibullah, Navalny Supporters Face Real Blowback For Virtual 'Zelyonka' Attack, RFE/RL, ‏24 במרץ 2017
  50. ^ Riabov et al. 2022, p. 243.
  51. ^ Jane Bradley, Ukraine-Russia conflict: Users of online puzzle game take to Twitter after spate of 'pro-Russian' answers, The Scotsman, ‏11 במרץ 2022
  52. ^ James Bickerton, Fact Check: Does Ted Cruz Book Cover Feature Soviet-Era Stalingrad Statue?, Newsweek, ‏16 בנובמבר 2022
  53. ^ Robert Coalson, Insta-Nazis: How Claims Of 'Rehabilitating Nazism' Are Molding A Militaristic Society In Putin's Russia, RFE/RL, ‏20 באפריל 2024
  54. ^ Diana Razdorskikh, Бастрыкин Указал Возбудить Уголовное Дело На Захотевшего Прикрыть Соски «Родины-Матери» Блогера, Bloknot Volgograd, ‏10 במאי 2024
  55. ^ Lucy Papachristou, Woman faces 5 years in jail after mocking Russian statue on Instagram, The Independent, ‏9 בפברואר 2024
  56. ^ Irina Iordanova, Кто Заплатит за Фото «Родины-Матери» в Волгограде, Gazeta, ‏19 במרץ 2024
  57. ^ Государственные Символы, Volgograd Oblast Duma
  58. ^ 20 Лет Международной Федерации Борцов Сопротивления, Stamps.ru
  59. ^ 30 Лет Разгрому Советской Армией Фашстских Войск Под Сталинградом, Stamps.ru
  60. ^ 60 Лет Сталинградской Битве, Stamps.ru
  61. ^ 70-Летие Пазгрома Цоветскими Войсками Немецко-Фашистских Войск в Сталинградской битве, Central Bank of Russia
  62. ^ Мамаев Курган (в Специальном Исполнении), Central Bank of Russia
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אמא_מולדת_(וולגוגרד)&oldid=40952325"